<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן אלעזר</h1>
<h2>דף נא:</h2>
גרסינן בפסחים פרק מקום שנהגו, אמר רבה בר בר חנה סח לי רבי יוחנן בן אלעזר פעם אחת נכנסתי אחר רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא לגינה [של] (ספאי) [ספיחי] כרוב ואכל ונטל ספיחי כרוב ונתן לי ואמר לי בני בפני אכול ושלא בפני לא תאכל אני שראיתי את רבי שמעון בן יוחאי שאכל כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו ואתה בפני אכול שלא בפני לא תאכל. מאי רבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב לפי שאין כיוצא בהן בירקות השדה. וחכמים אומרים כל הספיחים אסורים. ותרוייהו אליבא דרבי עקיבא דתניא הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו א"ר עקיבא וכי מאחר שאין זורעין מהיכן אוספין, מכאן לספיחין שהן אסורין. רבנן סברי גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחים, ורבי שמעון סבר לא גזרינן. ותנן במסכת שביעית פרק תשיעי רבי שמעון אומר כל הספיחים מותרים חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות השדה. וחכמים אומרים כל הספיחים אסורים. הרי מוחלפת השיטה דרבי שמעון.
וגרסינן בגמרא [ירושלמי שביעית פ"ט ה"א] רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בר חנינה מפני שדרכם לגדל אמהות. וכי מפני שדרכם לגדל אמהות הן אסורין א"ר שמואל כל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש בין ישן ברם הכא שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן האמהות [הבאתי]. ותו גרסינן רבי שמעון בן יוחאי הוה עבר בשמיטתא, חמה חד מלקט שביעית אמר ליה אסור א"ל ספיחים אינון לית את דשרי, אמר ליה ולא חבירי חלוקין עלי. וקרי עליה פורץ גדר ישכנו נחש, והא הות ליה. ואע"ג דאיכא לשנויי כי הספיחים דהוה מלקט ספיחי כרוב היו. מיהו כי מעיינת בקצירת ספיחים חלקו כדתניא ספיחים אין תולשין אותן ביד אבל תולש כדרכו ובהמה רועה כדרכה. מר סבר גזרינן ומר לא גזרינן. זה העתקתי מספר הערוך דרבנא נתן בערך ספח. וסתם דבריו.
אבל רב נסים הגאון הרבה לפרש, ורבינו יצחק בר אשר הלוי הקשה עליו. וכן פירש במגילת סתרים, דהא דתניא רבי שמעון מתיר כל הספיחים חוץ מספיחי כרוב, היינו בספיחי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, שגדלו בשנה שישית ולא נלקטו עד שנה שביעית, דמשום הכי שאר ספיחים מותרים מפני שגדלו בשישית. ומייתי הא דר' חמא בר עוקבא משום רבי יוסי בר חנינא מפני שדרכן לגדל אמהות וכו' דכל שאר ספיחים אתה יכול לעמוד עליו אם הם ספיחים שגדלו בשישית ובין ספיחים שגדלו בשביעית יש להבחין, ואין לחוש להערמה לומר של שישית הן. אבל כרוב אין ספיחיו ניכרין ואין להבחין בין חדש לישן, וחשו להערמה שמא יביא ספיחי שביעית ויאמר של שישית הן. והיינו דקתני מפני שאין כיוצא בהן בירקות השדה. והכי מוכח ממעשה דקא מייתי רבי שמעון הוה עבר בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית. מדקאמר בשמיטתא ש"מ כי ספיחי ערב שביעית דוקא התיר דאי בספיחי שביעית עצמה ליכא מאן דשרי. והא דקתני כל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב, בספיחים של שביעית שיצאו למוצאי שביעית שגדלו בשביעית ולא נלקטו עד מוצאי שביעית ואליבא דר"ע דסבר דאפילו ספיחים שגדלו לאחר זמן הביעור בשביעית דאורייתא, להכי כשיצאו למוצאי שביעית שאר ספיחים אסורים מדרבנן עד שיעשה כיוצא בהם במקום אחר. שאם נתיר אותן מיד, מאן דחזי דאכיל להו בתחילת מוצאי שביעית, סבור שהן של שביעית שלא יצאו למוצאי שביעית והן אסורין מדאורייתא. וליכא להבחין בין חדש לישן, שהרי מה הבחנה יש בין מוצאי שביעית לסוף שביעית בלקיטתן ויאמר הרואה כולן שביעית הן דהא כולהו חדש נינהו. אבל שפיר איכא לאבחוני לספיחים שגדלו בשישית ונלקטו בשביעית שהרי כבר נתיישנו. אבל אליבא דרבנן דפליגי על רבי עקיבא לא מצי לאוקומיה. דכה"ג שגדלו לאחר הביעור בסוף שביעית אפילו נלקטו בשביעית מותרים מדאורייתא, והילכך כשיצאו למוצאי שביעית אפילו מדרבנן מותר, הילכך אליבא דר"ע פליגי. והאי דקאמר רבי שמעון בספיחי כרוב של שביעית שיצאו למוצאי שביעית דמותר, משום דמינכרא מילתייהו, דמה שגדל אמהות היינו של שביעית ומה שלא הגיע לאמהות היינו של מוצאי שביעית, וליכא למיגזר למידי היתירא אטו איסורא. עד כאן תוספות רבינו יצחק ב"ר אשר הלוי, שכתב ממגילת סתרים. וסיים וגומר, ואמאי בספיחי כרוב נמי לא גזר אע"פ שאין להן אמהות, דהא אתי לאיחלופי בשל שביעית שנלקטו נמי עד שלא הגיע לאמהות. ולא ידענא היכי בעי למימר. מיהו מן הפירוש שמפרש לשם אין לזוז. שהדברים כן נראין ונכונים למבין. כל זה העתקתי מתוספות רבינו יצחק ב"ר אשר הלוי.
עוד כתב בתוספות, וזה תימה כיון דכל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש לישן אמאי פליגי רבנן עליה דרבי שמעון ואסרי. ואיכא למימר מפני מראית העין דאתי למיטעי וסברי שהספיחים בשביעית מותרים. דכה"ג נמי קתני בתוספתא דשביעית פ"ב [ה"ט] ירקות שהוקשו לפני ראש השנה מותר לקיימן בשביעית, ואם היו רכים אסורים דאתי לאחלופי בשביעית ואסורים מפני מראית העין. ובגמרא [דבני מערבא] פרק ב' דשביעית [ה"ה] גרסינן, (בני מערבא) זרעו לזרע ולירק לפני ראש השנה של שביעית ונכנסה שביעית, פשיטא זרעו מותר ירקו מאי תנא רבי חייא אסור. תנא רבי חלפתא בן שמואל מותר. מאן דתני מותר דבר תורה מאן דתני אסור מפני מראית העין. הרי למדת שהנכנס מערב שביעית מותר דבר תורה. כרבי שמעון דאמר כל הספיחים מותרים חוץ מספיחי כרוב, שלא יביא מן האיסור ויאמר מן האמהות הבאתי. ורבנן דאסרו משום מראית העין אסור. ותניא נמי בתוספתא פרק רביעי [ה"ז] בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהם במקום אחר מותר ואם לאו אסור. א"ר יוסי מעשה וזרעו כרם גדול בציפורי, למוצאי שביעית זרעוהו שעורין והיו פועלים יורדים ומנכשין לתוכן ומביאין ירק לתוך קופותיהן ובאו ושאלו רבי יוחנן בן נורי ואמר אם עשו כיוצא מותרים ואם לאו אסורים. תנן נמי פרק בנות שוח [שביעית פ"ב מ"ב], מאימתי מותר ליקח לוף במוצאי שביעית רבי יהודה אומר מיד, וחכמים אומרים משירבה החדש. ואמרינן עלה בגמרא [ירושלמי שם ה"ב] מאי טעמא דרבי יהודה גזרו על הלוף ולא על הירק שלו. פירוש הואיל ולא גזרו על הירק שלו מותרין במוצאי שביעית מיד. הרי שמעינן מכל הני דספיחי שביעית אין איסורן אלא מדרבנן עד שיעשה כיוצא בהן במקום אחר במוצאי שביעית. וע"כ התוס'. וחזר כל מה שכתב.
ורבינו יצחק בן אשר הלוי חילק בין ספיחים שנלקטו קודם זמן הביעור ועבר עליהן הביעור דלדברי הכל אסורים מן התורה. דרבנן נמי דרשי הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו אספיחים, כגון שנלקטו קודם זמן הביעור ועבר עליהן הזמן. אבל ספיחים שגדלו לאחר זמן הביעור, בהנהו פליגי ר"ע ורבנן. דלר"ע כל הספיחים אסורים בין שנלקטו קודם הביעור בין שגדלו לאחר זמן הביעור. ורבנן סברי דוקא הנהו ספיחים דהוו בשעת הביעור אסורים. ודרשי לא נאסף אמאי שכבר אספו דהכל מתבער. אבל מה שיגדל מן הספיחים לאחר מכאן לא קא מיירי. והא דפליגי רבנן ורבי שמעון בספיחי כרוב שגדלו לאחר זמן הביעור. ומשמע דלכרוב נמי איכא זמן ביעור, וטעמא דרבי שמעון דמתיר לאו משום דאין מינו כלה בשדה הוא, אלא טעמא אחרינא שאין כיוצא בו בירק השדה. ואנן הוא דלא ידעינן לפרשו. ומשמע אם גדלו קודם הביעור ונתלשו ועבר עליהן זמן הביעור, דכולי עלמא מודו דאף ספיחי כרוב אסורים. ומשום הכי מוקי פלוגתייהו אליבא דרבי עקיבא ולא אליבא דרבנן, דמשמע ליה דבעל כרחין בשאר ספיחים שגדלו לאחר זמן הביעור קא מיירי רבי שמעון ורבנן דדומיא דספיחי כרוב דמתיר רבי שמעון דכותיה איירי בשאר ספיחים. דספיחי כרוב לא שרי רבי שמעון אם נתלשו קודם הביעור ועבר עליהן זמן ביעור. להכי מוקי לפלוגתייהו כר"ע ולא כרבנן. וכן מסיים בתוספות, כללא דמילתא לא ידע רבי לפרושי לגמרי להאי ברייתא משום דבמשנה איפכא קתני לפלוגתא דרבי שמעון. ולית נגר בר נגר דיפרקיניה.
ואני הסודר תוהו ובוהו על הלכות ספיחים של דברי רבותי שכתבו, והפירות שנכנסו מערב שביעית לשביעית. אם כן מה קורא פירות. סבור הייתי פירות שלא הביאו שליש כשנכנסה השביעית וגדלו ונגמרו בשביעית. דהא אף פירות שביעית כגון זיתים הלכו (ש)אחר שנה שמביאין שליש, ושאר מינים כדאיתא בר"ה פ"א [ט"ו ע"א]. תנן התם (בפ"ח דמסכת תרומות) [בפ"א דמסכת מעשרות] התלתן משתצמח התבואה והזיתים משיביאו שליש. ותנן התם במסכת שביעית פרק שני [מ"ז] האורז והדוחן הפרגוס והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית. ואם לאו אסורים בשביעית ומתעשרות לשנה הבאה. וכן אילן אחר חנטה לפי מה שהוא. שהרי בנות שוח שביעית שלהן שנה שניה שהן עושין שלש שנים, ואתרוג כדמפרש התם [ר"ה ט"ו ע"א]. וספיחים הייתי סבור מה שנושר מן הזרעים הן הן ספיחים. שמה שנשר מפירות שביעית כגון זרע ובאותה שנה עצמה גדלה אותם צמיחים. וכן אם מירקות השדה של שביעית צמחו עלין, כגון כרוב ולפת שדרכו להרבות ולהצמיח עלים. כל אלו הייתי אומר הן הן ספיחים. כדכתיב [ויקרא כ"ה] ספיח קצירך וכתיב אכולה שנה ספיח, ולפי שמפירות שביעית נסחפו אלו, אבל באילנות לא שייך ספיחים. ומעתה [מה] שראיתי שרב ניסים גאון פירש שאף מה שנכנס מערב שביעית לשביעית נקרא ספיחים, אין לי לפרנס.
ולפי מה שפירש רבינו יצחק ב"ר אשר הלוי כי ספיחים שעבר עליהם זמן הביעור ואחר כך נלקטו אפילו לרבנן אסירי, דאינהו נמי דרשי הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו. אבל מה שגדל לאחר ביעור מותר מן התורה. אם כן הא דתנן במסכת שקלים פרק התרומה [ז' ע"ב] וגרסינן במנחות [פ"ג ע"ב] פרק כל קרבנות הציבור בתחילתו, והבית והעליה [ב"מ קי"ח ע"ב] וכמה [מקומות], שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרם מתרומת הלשכה. היאך יהיה מותר לכתחילה לגבוה דבר האסור להדיוט, קרי כאן ממשקה ישראל מן המותר לישראל. כדפרכינן בפ"א דמנחות [ו' ע"א] אההיא כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטריפה. ופרכינן והא מהכא נפקא מהתם נפקא דתנן במסכת תמורה פרק כל האסורים למזבח [כ"ח ע"א] זה וזה מותר באכילה ואסור לגבוה, ובגמרא [כ"ט ע"א] אההיא אמר רב פפא ממשקה ישראל מן המותר לישראל. וכדאיתא באלו עוברין [פסחים מ"ח ע"א] ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל. ואם ספיחים אסורים לעולם בשביעית לרבי עקיבא, היאך אני קורא כאן ממשקה ישראל. וכן לרבנן סתם ספיחים הראויים ליקרב במזבח היינו קודם הביעור ונראה שזמן הביעור עבר עליהן מ"מ לר"ע תימה.
בעינא ומספקא אם תמיה זו בכלל ההיא דפרק כל קרבנות הציבור. דגרסינן אהא רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמינהו לאכלה ולא לשריפה הכא איכא קומץ דלשריפה קאזיל. כך פירשו רבותינו. ותימה דלא אפשר אכילת עומר. ומשני רב חסדא רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תבטל. הילכך כיון דאתי עשה ומבטל לאו הבא מכלל עשה כי האי לאכלה ולא לשריפה הם הכי נמי אפילו לרבי עקיבא נמי קרב. ותדע דהא רבי יוחנן משני היינו טעמא דמביא ספיחים [של שנה זו] ולא של אשתקד, דכרמל תקרב. רבי אלעזר אמר ראשית קצירכם ולא סוף קצירכם. אלמא מצות קציר בעינן. ואילו ספיחים ופירות שביעית אין קוצרין אותן בדרך קציר כדאיתא בספרא ובמשנה דמסכת שביעית. ואפילו הכי קוצרין אותו כדרכו, משום דכי כתיב לדורותיכם אכולא מילתא קאמר. ובשקלים פרק התרומה עלה דהא דשומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה מסיק, רבי חייא בר אדא בעא קומי רבי מני לא נמצא בקומץ על השירים שאינן נאכלין א"ל נעשה בחמשה דברים הבאים בטומאה ואינן נאכלין. הירושלמי רוצה לומר דאף השירים אינם נאכלים משום איסור ספיחים.
